אי אויבות

אין דבר כזה ״אויב״, לקרוא למישהו אויב זה חוסר הבנה יסודי של טבע האדם וטבעם של יחסים. כשאנחנו קוראים למישהו אויב, אנחנו קודם כל מסיקים שההתנהגות והפעולות שלהם הם בגללי ובגלל השנאה שלהם כלפי, אך זה לעולם אינו המקרה. התנהגותם האלימה של אנשים כלפינו או ״נגדנו״ הם תוצר של הזעם, השנאה והטראומה בחוויה האישית שלהם— הם שונאים את החוויה הפנימית בה הם נמצאים, כועסים על המציאות הפנימית שלהם ובמקרה אנחנו אלה שעומדים שם מעבר לגדר ומשקפים להם את כל השנאה והכעס בתוכם שאינה מצליחה למצוא מענה. זה כמו להסתכל במראה כשאתה לא אוהב את הדרך בה אתה נראה ומי שאתה— הדבר היחיד בו תראה במראה הוא המכוערות שאתה חושב ומרגיש כלפי עצמך וכל הדברים שלאחרים יש ולך אין. אז כשהאדם הזה אותו אנו מכנים אויב מסתכל עלינו מעבר לגדר הדבר היחיד שהם מסוגלים לראות זה את הדימוי העצמי שלהם וכל הדברים שלך יש ולהם אין, כל השנאה שלהם כלפי עצמם והסיטואציה בה הם נמצאים צפה במפגש הזה איתך מעבר לגדר. אז האלימות שלהם היא כלפי ההשתקפות הזאת בדיוק באותה צורה שאדם ינסה להרוג את מי שהם רואים במראה בגלל שבמראה הזאת הוא בעצם לא באמת רואה את עצמו אלא פוגש את השנאה העצמית שלהם וכל מה שאין להם. המראה לעולם הינה רק משקפת את תחושת החוסר הפנימי ובדיוק באותה צורה זה מתקיים עם ה״אויב״ הזה. אתה ההשתקפות של מה שחסר להם בתוך עצמם והגדר ביניכם היא רק ייצוג של מה שחסר להם בחוויה הפנימית שלהם. הגדר או הגבול הם המראה הענקית ואתה ההשתקפות בתוך המראה הזאת