מכעס לחמלה
לפעמים אני חושב שאנשים אחרים הם יותר אלימים ממני וצורת המחשבה הזאת ממלאת אותי בכעס עליהם. ואז אני לוקח נשימה ואני רואה שזה לא באמת שהם יותר אלימים ממני אלא שהם נושאים יותר טראומה וסבל ממני וצורת הראיה הזאת עושה הופכת את הכעס שלי עליהם לחמלה כלפיהם. ואז אני פוגש אותם מהמקום הזה בתוכי שיש בו יותר חמלה לטראומות שלהם מאשר כעס על המעשים שלהם וברגע שאני פוגש אותם מהמקום הזה, אותה אנרגיה שהפכה את הכעס בתוכי לחמלה מתחילה להחלים את הטראומות שלהם והופכת את האלימות שלהם לפגיעות רגישה שאינה צריכה יותר להגן על עצמה ממני ובקום הגנה יש מוכנות לקבל עזרה ולהחלים. כאשר כעס הופך לחמלה, אלימות הופכת לעדינות, לשלום, וטראומה הופכת להחלמה. האלימות שלהם היא תגובה לכעס שבי כלפיהם וההחלמה שלהם היא תגובה לחמלה שלי כלפיהם. אז הצעד הראשון בדרך אי האלימות הוא אינו בניסיון להפסיק או לשנות את הפעולות של אחרים אלא לעבד את הכעס שלנו עליהם עד שהוא הופך לחמלה כלפיהם. כעס הופך לחמלה הופך אלימות לשלום— זאת צריכה להיות המשוואה הראשונה אותה מלמדים תלמידים ומורים בבתי ספר. שלום מתחיל בתוכנו זאת לא סיסמה, זאת דרך חיים בה אנחנו מעבדים את הרגשות והמחשבות בתוכנו לאנרגיה שיכולה לעזור לנו ולאחר להחלים מהדרך בה התנהגנו אחד לשני
