תרגול חמלה

לתרגול חמלה יש שני מרכיבים עיקריים 1) להרגיש את החוויה הפנימית של האחר בתוך הגוף שלך, 2) להתייחס ולתת מענה לחוויה של האחר שבמקרה הזה לרוב תהיה סביב כאב, סבל, אירוע טראומתי וכדומה

בשביל להבין זאת, בואו לרגע נדמיין שני גופים— גוף אחד נושא כאב וגוף שני נושא חמלה. גוף אחד מאפשר לחוויית הכאב שבתוכם להיות זמינה בשביל שהגוף השני יוכל לחוות את הכאב הזה, והגוף השני מאפשר לחמלה שלהם להיות זמינה בשביל להיות מסוגלים להרגיש ולהתייחס לחוויה של הגוף הראשון. התהליך מוסר בדרך הבאה

כאשר כאב פוגש בחלמה, הכאב מוצא ערוץ חדש דרכו הוא יכול לזרום, כמו ערוץ מים שנחסם ומוצא תוואי חדש להמשיך את הזרימה שלו. אז באותה צורה, פציעה או כאב הם המחסום שעוצרים או מאיטים את המשך הזרימה הטבעית מלהמשיך בדרכה וכל עוד הזרימה חסומה, היא אינה רק עצורה אלא ממשיכה לייצר עוד ועוד משקעים שמקרה שלנו מציגים את עצמם כמחלות, כאבים, יחסים לא בריאים, רגשות עצורים, דפוסי התנהגות וכולי, וחמלה הינה המרכיב שמאפשר לחסם להיפתח ולגוף להתחיל להבריא את עצמו. אז נקודת המפגש של פציעה, כאב, או טראומה עם חמלה הוא כמו נקודת מפגש של שני נהרות שבמפגש בינהם רק מעצימים את כוחם וזרימתם. חמלה היא גורם ההצתה לתהליך הפוטוסינתזה הזה. אבל היא אינה עומדת בפני עצמה מכיוון שאין דבר יחידני המתקיים בפני עצמו ובשביל שהתהליך הזה יעבוד אנחנו צריכים להיות זמינים ושהחמלה שלנו תהיה זמינה בדיוק באותה צורה שהאחר צריך לתת לכאב או לפציעה שלהם להיות זמינים. החמלה שלנו יכולה להיות חסומה ועצורה בתוכנו בדיוק באותה צורה שהכאב, הפציעה או הטראומה באחר יכולים להיות חסומים ולא זמינים בתוכם

אז הכאב של אחד עוצר להצית ולהניע את החמלה באחר וכשהחמלה נפתחת היא עוזרת לכאב של האחר להיפתח ולהיות זמין ובזרימה וביחד הם זורמים אחד אל תוך השני, מנקים, משחררים, מחדשים ומרחיבים אחד את השני ונהיים לזרם אחד שתמיד מתקיים ותמיד בזרימה— כמו תהליך פוטוסינתזה. כאב תורם לסירקולציה של חמלה וחמלה תורמת לסירקולציה של הכאב. אז כאב הוא מרכיב ההצתה של חמלה (כאשר הוא מורגש בגוף של האחר) וחמלה היא חומר הבעירה של הכאב, הפציעה או הטראומה— התהליך הזה מאדה את הכאב כמו שחום מאדה מים— וכל עוד הם מתאפשרים לזרום בחופשיות דרך הגוף שלנו, שני הגופים מחלימים ביחד ואחד את השני, וכאשר אנחנו חווים דרך הגוף מה זה להחלים ביחד הסיכוי שנרצה להילחם אחד בשני שוב סביר להניח שיותר לא יתקיים, הסיבה שהתרגול הזה הוא הבסיס לעבודת שלום. אז זה לא התעסקות בפתירת מחלוקות אלא בפתיחה והזרמה של החמלה בתוכך כדי שהכאב בתוכי יכול להיפתח ולזרום. אז שלום הוא בעצם רק תוצר הלוואי של ההפעלה והחיבור בין כאב לחמלה, בדומה לכך שחמצן הוא תוצר הלוואי של תהליך הפוטוסינתזה. עבודת שלום היא עבודת החלמה, והחלמה היא העבודה של חמלה

תרגול

בשביל לתרגל, הזמינו או הזמיני אדם אחר (זה יכול להיות גם חיה, או צמח, או אדמה— כל יצור חי או מרכיב אורגני). שבו ביחד בדרך נוחה ונינוח, בדומה לתרגול מדיטציה. קחו כמה דקות טובות ולמצוא רכות ופתיחות פנימית. לאחר מכן, החליטו מי מבינכם או בינכן תחלוק את חמלתן ומי יחלוק את כאבם. זאת שחולקת את כאבה תתרכז לתת לכאב בתוכה להיות זמין בשביל שהאחר יוכל להרגיש זאת וזה חולק את חמלתם מתרכז בלהרגיש בגופו את החוויה של האחר ולמצוא דרך, בתוך עצמם, להתחייס ולסייע ולכאב. התרגול יכול להתבצע במשך 15-30 דקות או יותר, כל עוד יש את היכולות, הרגיעה, והנוחות להמשיך בתרגול. שימו לב, זהו לא טרפיה בדיבור, התרגול מתבצע בשקט קשוב ותשומת הלב מופנת לעבודה בתוך עצמו ללא שום פעולה פיזית.

באהבה, גלעד